משתמשים רבים שמעולם לא השתמשו ברכז חמצן תוהים לעתים קרובות: מאיפה בדיוק מגיע החמצן? במציאות, רכז חמצן לא *יוצר* חמצן מאפס; במקום זאת, הוא מתפקד בדומה למסנן, המשרת את המטרה הספציפית של הפרדה וטיהור הגז.
חומר הגלם המשמש את מרכז החמצן לייצור חמצן הוא-בפשטות-האוויר שסביבנו. אוויר הסביבה מורכב בעיקר מחנקן (כ-78% בנפח) וחמצן (כ-21% בנפח), כאשר החלק הנותר מורכב מגזים אצילים (0.934%), פחמן דו חמצני (0.04%) וכמויות עקבות של חומרים אחרים (0.002%). כפי שברור, חנקן וחמצן הם ללא ספק שני הגזים הנפוצים ביותר באוויר. מרכז החמצן פועל בעיקרו כמסננת: הוא שואב את החמצן מהאוויר-ובכך מגדיל את ריכוזו-תוך כדי הוצאת כל החנקן שנותר מהמכונה.
מרכיב הליבה של רכז החמצן הוא המדחס, שאחראי על דחיסת האוויר. נפח מסוים של אוויר דחוס מניב נפח מתאים של חמצן. לאחר מעבר המדחס, האוויר זורם למרכיב המפתח הבא: המסננת המולקולרית. המסננת המולקולרית היא המנגנון המפריד בין החנקן לחמצן בתוך תערובת האוויר. החמצן המופק והמטוהר נכנס למערכת אחסון ואספקה, זורם לכיוון יציאת החמצן של המכונה, שם ניתן לחבר צינורית אף או צינור חמצן לשאיפה. החנקן העודף מנותב דרך מסלול נפרד ויוצא מחוץ למכונה. צליל ה"נפיחות" הקצבי שאתה שומע לעתים קרובות מהמכשיר הוא פשוט הקול של מרכז החמצן המוציא את החנקן הזה. תהליך זה די פשוט וקל להבנה; עם זאת, אם אתה זקוק להבהרות נוספות, אנא עיין בתרשים שלהלן.
